הדרך לגהנום 

11 נובמבר 2010

הדרך לגהנום

העולם המערבי עובר תנודת מטוטלת, מהיותו בעל נטיה פוליטית מהמרכז ושמאלה לאחר מלחמת העולם השניה, וכעת נוטה המטוטלת באופן הולך ומואץ מהמרכז ולימין.

השורשים ההיסטורים כמו גם שורשי ההווה בתופעה זו הינם למצער ברורים למדי.  הטלטלה שעבר העולם בידי המשטרים הטוטליטרים והפשיסטים של המחצית הראשונה של המאה העשרים על עשרות מיליוני האבדות והנירצחים שהמיטו על העולם, הביאה, כתגובת נגד עם תום המלחמה העולמית, לנטיה ציבורית מובנת מהמרכז ושמאלה של המפה הפוליטית המערבית העולמית.

מאידך-גיסא, מלחמת התרבויות הקיימת מאז כשני עשורים בין עולם האיסלם למדינות המערב חשפה את חולשתה של התזה המרכז-שמאלנית המהווה כאבן ריחים על צוואר הדמוקרטיות המערביות בנסיונותיהם למצוא ולהפיק תשובה הולמת כנגד ההשתלטות האיסלמיסטית הזוחלת על ארצותיהם. ומכאן, החלה נעה המטוטלת, ראשית הציבורית ואחריה המנהיגותית-פוליטית, בכיוון ההפוך דהיינו, מהמרכז וימינה.  תהליך זה הינו עדיין בעיצומו ויש לשער כי יגיע לפירקו אך בתוך 20-30 שנים מהיום.

תהליכים אלו לא פסחו כמובן על ארה"ב עקב היותה מנהיגת העולם החופשי המערבי.  גם כאן נעה המטוטלת שמאלה וימינה וכעת שמאלה שוב, עובדה המעידה עד כמה אובדי עצות מנתבי המדיניות האמריקנים בבואם לתת מענה לסכנה האיסלמית המרחפת על ראש מדינתם כמו גם על ראש שותפיהם בעולם המערבי.

החל בכך הנשיא קלינטון אשר ניסה ככל יכולתו לצעוד בין טיפות הגשם.  מחד, להושיט יד לעולם המוסלמי, כאשר הושטת יד זו היתה מזוהמת באוצרות בטן האדמה הערבים.  ומאידך, ניסה הנשיא לשמור על מראית עין של "דמוקרטיה מתגוננת".  הצלחתו היחסית של קלינטון בשטח זה באה כולה על חשבון יבשת אירופה אשר קלינטון היסגירה לעולם האיסלם בתמורה לנפט זול יחסית לארצו.  קלינטון גייס את מדינות המערב (רבות מתוך כפיה) לחבור אליו ב"מלחמת קוסובו" אשר היציבה מוצב קידמי איסלמיסטי אוטונומי בחסות המעצמות, בתוככי הבטן הרכה של אירופה.

מלחמת קוסובו מציינת את תחילת ההשתלטות המסיבית העיקרית של האיסלם על אירופה.  קוסובו הפכה באחת למוצב הקידמי של אירגוני הטרור האיסלמי, הג'האד העולמי ואל-קעידה וזאת כמטחווי-פצצה מהדמוקרטיות האירופאיות המערביות.

קשה לאמר כיום מהו שהניע את מחליפו של קלינטון, ג'ורג' וו. בוש לפתוח במסע למיגור ההשתלטות האיסלמית על המערב.  אפשר והלה לא היה נוקף אצבע אילולי איתרא, או שפר מזלו והתחוללה התקפת אל-קעידה על מגדלי התאומים והפנטגון חודשים מספר לאחר היכנסו לתפקיד נשיא ארצות הברית.  הסיבה אינה חשובה לצורך דיון זה, אך גם מבקריו של הנשיא בוש לא יכחישו ובוודאי כי ההיסטוריה תציין את בוש כנשיא האמריקני הראשון אשר ניסה בכנות וללא עכבות לעמוד בפרץ ולבלום את השיטפון האיסלמי כנגד המערב.  באם צלחה דרכו ובאם נקט בדרך הנכונה לכך, הינו כבר נושא לדיון אחר.  מכל מקום, ג'ורג' וו. בוש הסיט את המטוטלת האידאולוגית האמריקנית משמאל-מרכז לעבר המרכז-ימין של הקשת הפוליטית האמריקנית.  סביר להניח כי כל נשיא אחר במקומו נאלץ היה לנקוט באותה הדרך לאחר פיגועי התאומים.

באראק חוסיין אובמה הסיט בגסות של "פיל-טירון בחנות חרסינה" את המטוטלת הפוליטית האמריקנית חזרה לעבר המרכז-שמאל.  מניעיו של אובמה אינם ברורים כל צרכם.  קרוב לוודאי כי תזוויג ארועי עברו הם שעיצבו את מדיניותה העכשווית של ארצות הברית.  ניראה כי מוצאו ועברו האיסלמי החובר לנטיתו השמאלנית קומוניסטית העלו את ארה"ב על נתיב מדיני ופוליטי הפוך לקודמו.

הארועים הגלובלים לימדו את ציוותו (היהודי שמאלני קיצוני אף הוא) של אובמה, יחדיו עמו, כי רצונות ומאוויים לחוד והמציאות הקשה הטופחת על הפנים לחוד.  ארה"ב והעולם משלמים ועוד ישלמו לאורך שנים רבות את שכר לימודו של נשיא טירון השטוף בחזיונות משיחיים, אפשר כי דתים-איסלמים, שאינו סופר את מתנגדיו ובגבהות לב ברש כל קול של הגיון הנוגד לשלו.  אפשר שעם חלוף הזמן ישתפר כלשהו מצבה של ארה"ב תחת אובמה אך כבר כעת ברור למעלה מכל ספק כי הציבור האמריקני מאמין כי "חיפש את המלוכה ומצא אתונות", הציבור האמריקני עשה מקח טעות, הציבור שם התעורר להבין כי הלך שבי אחר חרגון מסכי הטלפרומפטר, כדי ביזיון וקצף.

ומכאן היכן הבעיה?  הבעיה נעוצה בכך כי על מנת להתגונן מפני מבקשי נפשו, חייב היה העולם המערבי להמשיך בנטיתה של הדמוקרטיה האמריקנית לכיוון המדיני הפוליטי הנוטה ימינה מאז ימי ג'ורג' בוש, על מנת לעמוד בפרץ השיטפון האיסלמיסטי.  אובמה ניתפס בעינים רבות כמסייע לאיסלם להשתלט על המערב בעוד כי בו בזמן חייב היה לעמוד בפרץ.  באם נובע הדבר מחוסר הבנה בסיסי במהות התרבות המזרחית המתעבת חולשה וכניעה או גרוע יותר, הדבר נעשה בכוונת מכוון, ימים יגידו.

כעת הוסף על כך את חטאו הבל יכופר של אובמה אשר הזרים כספים כשיכור מועד לקונגלומרטים הכלכלים והתעשיתים האמריקנים ובכך היניח סד-חנק כלכלי אדיר ממדים, שיימשך לאורך עשורים רבים, על הציבור האמריקני, בניו, נכדיו, ניניו ושאריהם.  ברי הוא כי חוב לאומי אדיר ממדים זה יהפוך את ארה"ב לכינור חמישי עד עשירי בהוויה הפוליטית הבינלאומית, החל כבר מהעשור הבא, על כל המשתמע בכך עבור ישראל.  האם אפשר כי גם זה היה בכוונתו של חוסיין אובמה האיסלמיסט?

גם רפורמת הבריאות תחשב לחובתו ולא לזכותו.  בעיצומו של משבר כלכלי אדיר ממדים העז הנשיא בחוסר רגישות והבנה מינימלית,  אפשר גם פשוט בטפשות, זולת צרכיו האלקטורלים שלו בלבד, להכניס את ארה"ב לסד כלכלי נוסף אשר הקפו המוניטרי כמעט לא יתואר.  אין חולק על נחיצותה של רפורמת הבריאות בעבור הציבור האמריקני אך העיתוי, העיתוי האומלל של החלת הרפורמה מלמד כי שיקולי התיזמון היו שלא לענין, שיקולים אלקטורלים גרידא.

והכיצד נישכח כי אובמה בהתעקשותו הטווסית "תקע" את המשא ומתן לשלום בנינו לבין הפלשתינים בכך שאיפשר להם לעלות על עץ הקפאת הבניה.  אין ספק כיום כי ללא התערבות הבית הלבן, כבר מזה זמן היו הצדדים לסיכסוך מלבנים הבעיות בינהם פנים אל פנים.  אובמה עשה כל טעות אפשרית בנושא שלטענתו הוא חשוב לו ביותר דהיינו, האיש אוויל.  גרוע מכך, היהודים האמריקנים רואים את החזיון המופרך מבית אובמה ועדיין דבקים "במשיח" הדמוקרטי.

גם דרכו הפייסנית, עד כדי חשד ממשי למניעיו של אובמה כלפי איראן, איפשרה בסופו של יום לאיראנים להשיג פצצה גרעינית (מקורות שונים נוקבים בכמות של פצצה אחת עד עתה).  אובמה גרר ומשך זמן דרך סנקציות בילתי יעילות בעליל ובכך ביזבז למצער שנתים וקרוב לוודאי שיביא לכך כי איראן תצטייד בנשק גרעיני בר-שיגור משך השנתים הבאות בלא שהאיש בבית הלבן יעשה מעשה יעיל כנגד.

לא אנשי "מסיבת התה" הם שסחפו את הציבור האמריקני ימינה.  אובמה ודרכו האיסלמיסטית-שמאלנית הם שסחפו כתגובת נגד טיבעית את הציבור האמריקני ימינה והם שגרמו ליצירת תנועת "מסיבת התה" ולתבוסתו המוחצת בבחירות לבתי הניבחרים האמריקנים.

והנה באים אנו ליהדות ארצות הברית.  יהדות זו הינה תומכת מסורתית במפלגה הדמוקרטית למרות שאין כל הוכחה בשטח כי המפלגה הדמוקרטית מנהלת את עניניה של ארה"ב טוב יותר מזו הרפובליקנית.  אך מסורת זו מסורת והיהודים האמריקנים בדבקותם באותה המסורת ובחוסר מחשבה-עתידית, אפשר וכורים לעצמם ולמדינת ישראל בור עמוק, עמוק מדי.

גם אם בחירות מחצית התקופה לקונגרס האמריקני לא מעידים בהכרח על שינוי לב ממשי אצל הבוחר האמריקני והבחירות הבאות לנשיאות בעוד שנתים יקבעו שוב את המפלגה הדמוקרטית ונשיא דמוקרטי בשלטון (לא אובמה בהכרח), הרי הציבור האמריקני, כולל הדמוקרטי הפך לקוטבי במדה ניכרת לעבר.  הוסף על כך כי הסקטור האיסלמיסטי האמריקני הולך ומתחזק ועמו מתחזקת ההסתה האנטי אמריקנית במסגדים ברחבי היבשת, הרי שתגובת הנגד של הציבור האמריקני חפץ החיים תלך ותחריף, תלך ותיטה יותר ויותר ימינה.  מ- "זו הכלכלה, טיפש" ילך הציבור האמריקני ויטה יותר ויותר לעבר "זו סכנת האיסלם, טיפש", או שתיהן יחדיו

תמיכתם הבילתי מסויגת למצער של יהודי ארה"ב באובמה ובקו הכנוע כלפי עולם האיסלם אותו הוא מיצג מתבררת יותר ויותר כהימור על הסוס הלא נכון בפוליטיקה האמריקנית.  תמיכת הציבור היהודי בדרכו הכלכלית של אובמה תתפרש יותר ויותר כ"מזימה יהודית" (כמובן), הבאה למצוץ את לשדם הכלכלי של הגויים.

ניתן לחזות ברמה גבוהה יחסית של וודאות כי במדה ויהודי ארצות הברית ידבקו בקו התומך בלעדית באובמה ובמשתמע, הקו הפרו איסלמיסטי שלו, הרי צפויה יהדות זו בתוך פרק זמן שלא יעלה על חמש שנים לעמוד בפני גל עכור של אנטישמיות ההולכת וקשה, ההולכת ומחריפה כנגד הציבור היהודי אשר לא משכיל להבין כי תמונת העולם המוכרת לו השתנתה לנגד עיניו ונטיות עברו אינן תקפות עוד כקדם.

במדינת ישראל עדים אנו לאותה המגמה בדיוק.  משהשתכנע הציבור כי סקטור השמאל הקיצוני, האליטיסטי-המנוכר הפך בחלקו הקובע לאנטי יהודי-ציוני-ודמוקרט וזאת לנוכח האויב, בעוד שקיים ההכרח שלא יגונה לעמוד על זכויות וקיום העם היהודי בארצו כנגד משנאיו מבפנים ומבחוץ, החל הציבור נוטש בהמוניו את סקטור זה.  גם בישראל החל הקו הפוליטי ומדיני בו מחזיק הציבור ליטות לעבר המרכז-וימינה באשר ציבור זה כמובן חפץ חיים הינו.  גם בישראל מקובע הסקטור השמאלני בדעותיו בלא שמשכיל לעמוד על שינוי המגמה העולמי והגאופוליטי הלאומי אצלנו.

במדה ויתמיד הבוחר היהודי האמריקני לדבוק באנכרוניזם המרוחק מעובדות החיים, ישלם הוא במעמדו.  עם החלשות הציבור היהודי האמריקני תחול החלשות מקבילה בכוחו של ציבור זה לעמול מתוככי ארה"ב בעבור ישראל והתוצאה תהיה התרדרות מסוכנת של מעמדה של ישראל בראית הציבור האמריקני (ממנו שואבים אנו את עיקר האהדה לישראל), על כל המשתמע מכך.

היוצא מכך הוא כי כפי שהסקטור השמאלני קיצוני בתוככי ישראל הפך לסכנה אסטרטגית לישראל וסקטור זה הוא המונע את ההתקרבות בין הפלשתינים לישראל דהיינו, סקטור זה הוא המונע השגת הסיכוי להסכם שלום בין הפלשתינים וישראל (באשר הפלשתינים משליכים עליו יהבם בהכנעת ישראל מבפנים), כך גם הסקטור היהודי האמריקני, קרוב לוודאי שיתפש בראית הציבור האמריקני, שהרי לא לעולם "חוסן אובמה", כעין "גיס חמישי אובמי" אשר יש לקעקעו.  וכאשר זה יקרה, רק אלוהי העיברים הוא שיעמוד לעזרנו.....אם בכלל.

גם תמיכתה הבילתי מסוייגת של התקשורת הישראלית באובמה אינה נעלמת מעיני מתנגדיו בארה"ב.  תמיכת התקשורת הישראלית ניתפשת שם בטעות כמיצגת את דעות כלל הציבור ולכן יפרע הציבור הרפובליקני בכולנו.  אלו יגישו לנו כולנו את החשבון בבוא הזמן וזאת למצהלות הגיל של אותה תקשורת שוטמת הרוחצת בניקיון כפיה, משהו בנוסך "הרצחת וגם ירשת".

משך עשורים רבים הישכילו היהודים האמריקנים לתמוך אמנם במפלגה הדמוקרטית, אך לשמר קשרים אמיצים ופוריים עם פעילי ומנהיגי המפלגה הרפובליקנית כך שניתפשו למצער כניטרלים בראיית הציבור האמריקני, זה היה סוד כוחם והשפעתם העצום בפוליטיקה האמריקנית.  זו לראשונה, מזה דורות רבים שיהדות ארה"ב עומדת להיתפש כלוקחת צד מובהק וחמור יותר, כתומכת בצד העומד להפסיד (במוקדם אם במאוחר).  מוטב היה לו חזרה ותפשה יהדות זו את מקומה הניטראלי ולו אך למראית עין כבעבר, למענה ולמען מדינת ישראל.

 אהרון רול

amroll@sympatico.ca